<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות ז'</h1>
<h2>דף מה:</h2>
ניקב הלב לבית חללו בין לחלל גדול בין לחלל קטן טרפה פירוש ואם לא ניקב לחללו כשרה אפילו שהוא עב והנקב ארוך כך פשוט. וזהו בנקב מחמת חולי אבל בקוץ או בסכין וכיוצא בו טרפה אפי' לא ניקב לחלל, לא מחמת נקיב' הלב אלא מחמת הקוץ דאמרינן דרך וושט נכנס וניקבו הדקין ויצא ונתחב כאן וכבר אמרנו [נ"ג ע"ב] בקוץ עד שתנקב לחלל, וכן הסכימו המפרשים וכן כתב הרשב"א. ועוד כתב ואם ניקב הקוץ בפנים ונשחטה הבהמה ונמצא הקוץ תחוב מדופן הבהמה ללב ונראין הדברים שלא נגע במקום אחר ולא ניקב הלב לבית חללו כשרה. קנה הלב נקיבתו במשהו והוא (הלב) [חלב] שעל גבי דפני הריאה שהיא הערוגה והן שלשה קנין שיוצאים חד ללב וחד לכב' וחד לריאה וכתבתיו [אות ו'] בטרפות הריאה פשוט.
<h2>דף מט:</h2>
אף על פי שחלב טהור סותם אם הוא עשוי ככובע אינו סותם. לפי' שומן הלב אינו סותם אם יש נקב בלב אפי' שגדל עליו כך פשוט.
<h2>דף נז.</h2>
אם הוריק הלב מחמת שנפלה לאור או אם חיישינן שמא נפלה העוף לאור ואם אומרים כך בבהמה כתבתיו בדיני הריאה ובני מעים [אות י'].
<h2>דף קט.</h2>
הלב קורעו קודם מליחה ומוציא דמו, לא קרעו ומלחו או בשלו אין עובר עליו אם אכלו עם דמו כך פשוט. ופרש"י שאם בשלו או מלחו קודם קריעה קורעו אחר כך ומוציא הדם וזורקו והלב מותר משום דמשרק שריק כלומר שהלב חלק ואינו בולע אפילו בבישול וכל שכן אם צלאו וכן פשוט בפסחים [ע"ד ע"ב], וכן כתב הרשב"א וכן הסכימו כל הפוסקים. ורבינו תם כתב דוקא בצלי מותר הלב אבל בשלו אסור הלב, וראשון נראה עקר.
ועוד פשוט בכרתות ומה שאמרנו שאינו עובר עליו בלב העוף שאין בו כזית אבל בלב בהמה ענוש כרת על דמו. ודוקא מגוף הלב כלומר הדם שמגוף הלב ענוש כרת אבל אם בא מעלמא כגון בשעת יציאת נשמה דמצריף עובר עליו בלאו. צלה או בשל עוף ולא קרע הלב משערין בששי' כי בודאי יש בכל עוף ס' כנגד הלב, ומשערים בכל הלב דאין אנו יודעי' כמה דם יצא ממנו כי הלב מות' כמו שכתבתי. וכן אם צלאו או בשלו עם בשר עם ירקו' בלא קריעה משערין בס' כשאר איסורין כמו שכתבתי בדיני תערובות, ואפילו שיהיה הלב דבוק בעוף משערים בס' כנגד הלב כלו ולא כנגד כל העוף. ויש מי שכתב שאם הלב דבוק בעוף שמשערים בכל העוף, וראשו' נר' עקר שאין משערין אלא כנגד הלב כלו וכן כתב הרשב"א.
